הבלוג של בוטיקה

צילומי לייפ סטיל הם מבין הצילומים האהובים עלי.

ההגדרה הכללית שלהם, זה שהם אמורים להיות מעוצבים ומעוררי חשק, השראה, תשוקה, אסטתיקה…

שילוב מנצח בין עולם העיצוב לצילום.

כבר זמן רב יש לי חשק להכין עוגות קטנות ופוטוגניות וכך היה.

• המתכון פשוט – מצאתי אותו באתר זה – http://www.matkon.net/recipe.asp?rId=207
• התבניות מחנות של כלים חד פעמים, התבניות הקטנות מקרטון. (כי קל לפרק אותן לאחר האפיה)
• הקישוטים ממש פשוטים – שוקולד פרה מומס עם קצת שמנת מתוקה (קצת כדי שיתקשה על העוגה), שמנת מתוקה עם קצת אינסטנט פודינג ו2 כפיות סוכר, סוכריות צבעוניות או שוקולד מגורד.

עוגת החור עם השוקולד צילמתי בערב עם עדשת 135 L של CANON צמצם 2 ועל כן הפוקוס הכל כך סלקטיבי, והחמימות שבתמונה.

ועוגת הקומותיים צולמה באור יום עם אותה עדשה צמצם קצת יותר סגור 3.2 או 2.8.

ובשורה תחתונה.. זה גם יצא טעים!

בשעה טובה הבת הגיעה לגיל 12, איך שהזמן טס…

כאשר אמא של ילדת בת מצווה מתקשרת אלי לברר פרטים, כבר בשיחה אני שומעת את ההתרגשות בקולה.

גיל 12 זהו שלב מרגש גם להורים וגם לילדה שהופכת מילדה לנערה.

ההתרגשות לבוק מתחילה עוד הרבה לפני הצילומים, מההכנות, הקניות, בלגן בארון, ונסיונות מול המראה.

ובכלל ההבנה של השינוי הקרב ובא.

היום עצמו הנו יום רצוף של חוויה קסומה. צילומים בסטודיו, בטבע ובעיר.

מגיעים אלי עם מזוודה מלאה כל טוב והמון התרגשות.

זהו בעצם יום שכולו צומת לב של הילדה/ נערה.

טיפ ראשון – בוק כיום חוויה

טיפ ראשון מסדרת טיפים לקראת בת המצווה.

ממליצה בחום להנות מהדרך, במידה והחלטתם לאפשר בוק בת מצווה.

תהנו גם אתם איתה, קצת קניות, לדבר על זה בבית, להתרגש יחד איתה.

ואז כשהיום עצמו מגיע, לחוות אותו יחד איתה.

זוהי הזדמנות נפלאה להתבונן בילדה שלכם ולראות ולהנות מאיך גדלה.

עוד קצת ילדה…

מבטיחה לכם שיום זה יזכר עבורכם כיום חוויה מתוק, שעוד תדברו עליו איתה רבות.

זהו יום שאני עושה את המיטב שיזכר כחוויה, אך גם שיגבש ויחזק את הביטחון עצמי של כל ילדה/ נערה.

(נושא שעוד אדבר עליו בהמשך)

זהו לבינתיים, נתראה בטיפ הבא.

לפרטים ויעוץ על בוק בת מצווה, תתקשרו –

0545885671 | אדוה שלהבת ברזילי | סטודיו בוטיקה

אחד הדברים שאני ממש אוהבת בבוק שחקנים, זאת העובדה שהם שחקנים.

אפשר להפעיל אותם על ידי הבעות, תחושות ורגשות.

הבימוי ניתן לכיוון קצת יותר גמיש.

אומנם אני מאוד אוהבת לגרום לרגשות וההבעות לצאת באופן הטבעי שלהם. אך השילוב הוא נהדר.

ופשוט היה תענוג לצלם את דבורה היפה.

פעם ראשונה שאני מעלה פוסט חתונה בבלוג החדש שלי,

אלה ויובל המתוקים. כאשר נפגשנו לראשונה הכרתי זוג מקסים ומאוהב, בישן וחייכן.

סיכמנו, סגרנו על התאריך, תיאומים אחרונים והיום הגדול הגיע.

הגעתי להבית המשפחה של אלה בנווה שלום. ישוב מקסים מעורב בערבים ויהודים. מושתת על עקרונות הדו קיום.

ומעבר לאווירה וההרגשה הנעימה כשנכנסים לישוב גם הנוף מדבר בעד עצמו. מנזר השתקנים משקיף מול הבית שכל שמפריד זה שדות וחורשה.

הבית הכיל בתוכו את כל 4 האחים החמודים של אלה. מעניין לראות קומבינציה של 4 בנים ובת בכורה ועל זה נאמר כל הכבוד לאמא!

צחוק מתגלגל, צבעוניות חמימה ומשפחתיות מדבקת שעוברת לכל אורח שנכנס.

ואלה, שאני לא אשכח איך אמרה לי ש'יהיה לי בהצלחה' כי לטענתם הם לא פוטוגנים.. ואני עוד מהפגישה הראשונה חשבתי אחרת ומאמינה שגם אתם.

אלה פשוט יפה גם חיצונית אך בהחלט בחן ובעדינות ובהומור הקליל.

ויובל החתן המקסים שהגיע, בישן וחייכן ואכן זכו זו בזה.

זהו אוסף קטן של סט מקסים ונעים שצילמתי בחתונתם. תהנו.

הופעה של רבעיית המונדולינות קרמן, משולב על תלמידי הקונסרבטוריון בבאר שבע.

עוד לפני שהגעתי חשבתי לעצמי, איך מצלמים מוזיקה?

איך בכלל מצליחים בהקפאה להעביר את השפע המוזיקאלי, הצלילים והריגוש שהתרחשו שם.

החלטתי לזרום ולראות מה יצא.

להנות מהמוזיקה וכך לייצר גם את התמונות הנכונות שיעבירו התחושה של לצפות באמן מוזיקאלי מרוכז כל כולו בתוך הכלי שלו, עד שבעצם נראה כאילו הם אחד.

צילומי משפחה כפי שכבר הבנתם זה תחום מרתק ומעניין מאוד עבורי.

זה התחיל מאנגליה, שעברתי בין בתים וראיתי את הקירות המקושטים בתמונות משפחה מתקופות שונות עם הילדים ומשנים עברו.

ועד לימנו אנו שאני רואה כמה שהזמן עובר וחולף לו מהר וכמה שהמראות והרגעים האלו כל כך חשובים ומשמחים.

מעבר לצילומי המשפחה המסורתיים גיליתי שיש זרם שלם של צלמים שרואים בצילומי משפחה דווקא את התיעוד היומיומי, את הרגעים שנוצרים בלי בימוי.

פשוט להיות שם ברגעים האלו, הרי 'אלוהים נמצא בפרטים הקטנים', אמר האדריכל הדגול  – מיס ואן דרו. אז זה אצלי תופס גם לרגעים הקטנים.

זהו אוסף רגעים מהמשפחה של גיסי וגיסתי החמודים ושלושת ילדיהם.

במהלך יום שבת של קיץ, רגעים של משפחה.

צילומי ההריון עם נעמה נערכו גם באחד מימי מבצע 'צוק איתן'.

נעמה נכנסה מחוייכת ורגועה, לבושה בשמלה הכחולה והוסט הרקום והשברירי הזה אשר רכשה בחנות יד שניה.

במהלך הצילומים ניסינו לשחק עם כל מיני אביזרים וניסינו למצוא מה הכי זורם ומתאים לה ולאישיות שלה.

יש לי מילים מגניבות ומצחיקות, מצלמות, תחפושות ולנעמה הכי מתאים זה הסגנון הטבעי.

אז מצאתי צדפה שאספתי בעבר באחד מחופיה הקסומים של אנדמן שבהודו,

יצאתי מהחצר והבאתי כמה עלים ופרחים יפים ואפילו המצלמה עבד נחמד.

אך מי שהכי התאימה לה, זו טיקה שלי. הן הסתדרו כל כך טוב.. ובסוף הרגשתי שאני מפריעה שם ב'רומן המתפתח'.

היה כיף ומרגיע גם לי וגם לטיקה.

הכל השתנה כך פתאום.

השיגרה השתנתה, החששות, הרצונות. ועם כל זאת ממשיכים.

עקב המצב החלטתי להמשיך ולשווק את מבצע צילום המשפחות של הסטודיו שלי, במטרה לשמור כמה שאפשר על שיגרה, גם של האנשים והמשפחות המקסימות שמגיעות ומודה שגם את שלי.

וכמובן שישי לי ממש כאן מרחב מוגן.

וכל משפחה שמגיעה ומתחילים בצילומים זה מזכיר לי למה אנחנו ממשיכים קדימה ולמען מה כל זה קורה.

ילדים מקסימים וחייכנים ומשפחות שממשיכות קדימה. וכמובן שחיוך של ילד תמיד עוזר לשמור על שפיות.

הפעם אציג את סטלה היפה, הילדים והבטן.

אחד הדברים היותר חשובים בכל הסיטואציה של צילום ילדים, זה בעצם להפוך הכל למשחק.

בעיני התמונות הכי יפות, יוצאות כאשר החיוך הוא אמיתי, הצחוק אמיתי. והניסיון הוא ליצור אותו באופן הכי טבעי שאפשר.

הבימוי הנו סוג של משחק, אפשר להסתכל על זה כמשחק תאטרון או הפעלה של גננת.

אני שמחה שהצלחנו להשתחרר ולזרום ולחייך.

פעם בחודש אני מקבלת את המשימה החודשית שלי ממיכלי העורכת של "כביש 40",

ובחודש יוני נשלחתי לצלם את טל פוגל, מוזיקאית ויוצרת דרומית, כאן בבאר שבע.

עוד לפני הצילומים הכרתי קצת את טל, בעיקר מהפיסבוק ומאימגים שונים שכבר ראיתי ומאוד אהבתי.

יש בה משהו מאוד עדין ומצד שני קצת מרדני. ממש מביך אותה להצטלם ומצד שני היא מצטלמת טוב.

וחשבתי מתי ואיפה ולאן יהיה הכי מתאים לצלם אותה כאן בבאר שבע.

עוד מאז שחזרתי לאזור עברתי בנחל בקע (קצת לפני למען האמת), האזור שבו היו הקרוונים של העולים החדשים לפני ששכנו אותם, לדעתי 10/20 שנה.

אך נשארו סרידים, שאריות בטון, ושרידי אנושות כמו זכוכיות מנופצות על הרצפה, צינורות ועוד.

הצמחיה היבשה של המדבר התפשטה שם יפה וכל שנותר לי, זה לקבוע איתה לקראת שקיעה שם ולצלם.

עם טל ניסיתי יותר לדבר ופחות להביך, בכלל היא מאוד מעניינת אז גם היה כיף גדול לשוחח איתה.

וניסיתי לזרום גם מבחינת הצילום עם המבוכה הפוטוגנית הזו.

אני מודה שאני מאוד אוהבת את התוצאה.

וכמו טל שמיצרת איזושהי שפה מוזיקאלית דרומית, אני חושבת שיחד איתה יצרנו הפעם גם צילום דרומי.

ממש לפני כמה ימים כשאנחנו במצב בטחוני 'קצת' עדין,

הגיעו אלי תמר, נעמי והבטן, לצילומי ילדים ומשפחה במסגרת המבצע המיוחד שנערך לחודש יולי. (מה שהיה אמור להיות פסטיבל סמילנסקי)

המרתי זאת לצילומים בסטודיו הביתי הקרוב לממ"ד.

לצלמים ילדים זו אומנות בפני עצמה, ממש כמו חינוך לגיל הרך.

על כך אני מודה לסבתא ואמא על שסיפקו לי את הרגישות הזו והיכולת להנות כל כך מהפעלת ילדים.

אז אספר לכם מדי פעם קצת על מאחורי הקלעים והתהליך של צילום ילדים, וכמובן אם יש לכם רעיונות, דעות ועצות מוזמנים לשלוח אלי לstudioboutika@gmail.com

קצת סודות ממאחורי הקלעים | תמר, נעמי והבטן הגדולה:

1. נעמי ממש אוהבת להעיף כובעים לאוויר ופחות לחבוש אותם (היה רגע אחד שהסכימה וזה הרגע המצולם)

2. היא גם לא רצתה להצטלם לבדה, אז מאחר שאני ולא תמר (אמא שלה) רצינו להכריח אותה בכך אז יצאו לנו המון תמונות מגניבות יחד, וכשהיא לבד ממש אז אמא שלה יושבת ממש על ידה ורק לבסוף נזכרתי בציפור הקסם שלי וכך היא התישבה ושיתפה פעולה בכיף.

3. זה רק אני או שהילדה פשוט בלרינה.. איזה פוינטים מגניבים, הפעלה פיזית מגוונת תמיד גורמות לראקציות כפיות וספונטניות. שזה בעצם מה שאני מחפשת בצילום ילדים. הרגעים הקטנים שנוצרים מהפעלה ולא בימוי הפעולה.

4. וכן גם תמר ממש פוטוגנית.

נשאר לאחל, שקט ושלווה ולידה קלה.